היה רגע שחשבתי לסגור את עניין "השיר שלנו" כולל אריאל בספר /ספרון / סאגת ספרים שייצא ביום 20 שנה לסדרה. אפילו כתבתי פתיחה - רק כאן בבלוג בינתיים, תהנו.
1. מיכל (מיקי) אפלבוים בן חגי 13:22
"נתקשר לרודיקה, כמובן. תודה מיקי, היה מעולה".
אם יש משפט שמיכל-מיקי-מיקמיק-המצחיקה הזאת-זאתי מזה נו-אפלבוים טמיר בן חגי למדה לשנוא בעשרים שנה האחרונות זה את המשפט הזה. גם עכשיו, בסוף האודישן הגרוע אך הממש גרוע לסדרה "הכתם - סיפורה של שרה נתניהו", הסדרה החדשה והמדוברת של הוט בשיתוף אפל טי וי על שלושה עשורים בחייהם של שרה ובנימין נתניהו, היא ידעה שהמשפט הזה ייאמר והוא אכן נאמר. ככה, על המילה. המלהקת הכי זונה מכל המלהקות והמלהקים, וזו אינה משימה קלה, פשוט פתחה את השפתיים המנופחות מדי והמאופרות מדי שלה ואמרה "תודה מיקי, נתקשר לרודיקה כמובן. תודה היה מעולה". "תודה לכם, היה ממש כיף," דיקלמה מיקי את הרפליקה הקבועה שלה בסיטואציות מעודדות מחשבות מוות כגון זו, ואיכשהו למרבה הצער והזוועה זה נשמע לה הכי אמין מכל מה שהלך כאן בחדר בעשרים הדקות האחרונות.
רודיקה, אגב, היא הסוכנת שלה בעשור החולף, ולא, הם אף פעם לא התקשרו לרודיקה כדי להגיד שזה לא, חוץ מפעמיים להגיד שזה כן - פעם אחת שהיא תהיה הגיסה העצבנית של אדיר מילר בפרק גרוע במיוחד של "צומת מילר" (עד היום מזהים אותה משם, לעם ישראל יש טעם של פח אשפה מטפטף סלמונלה) ופעם אחת כדי להודיע - וואו היא ונחי השתכרו לילה שלם - שהיא תהיה קצינת קישור בבור בפאודה 2. בסוף זה היה בפרק אחד לחמש שניות במצטבר עם השורה האלמותית "גבי, אני חושבת שכדאי שתסתכל על זה".
לפעמים, כשהיא כבר ממש מיואשת מהמקצוע, מיקי, מיקמיק, מיכל אפלבוים בן חגי, ההבטחה הדרמטית והקומית הגדולה של מחזור ל"ב באקדמיה לאמנויות של ירדנה טמיר שנת תרפפ"ו, מדליקה נטפליקס כשאף אחד לא רואה, כשהילדים ישנים, כשנחי בעבודה, כשקר לה מאוד בלב ובודד, ורואה את השורה הזאת מפאודה בלופים. בלופים.
2. נינט לוי להט 13:27
"נו? נו, מיקמיק תדברי כבר באמא שלך".
"שניה אני עם גלידה בפה."
"שזה אומר שהיה טוב?"
"שזה אומר שהיה חרא."
"איך, אבל אַת שרה נתניהו, את נולדת שרה נתניהו".
"תודה, זה מעודד אותי מאוד נינט".
"טוב את תמיד פסימית, לי יש הרגשה טובה דווקא".
"אה יופי, יש לך הרגשה טובה. פעם אחרונה שאמרת לי את המשפט הזה ירו בחתונה שלך ואנשים מתו. בהחלט, אני אלך עם תחושת הבטן השטוחה מאוד של הילדה מקרית גת."
"נראה לי את תהיי שרה. לפחות בעשור של ה— כשהיא בת — ארבעים כזה."
"זה היה עם הביבי, כן? האודישן. זה היה עם מי שהם לוקחים לביבי".
"נו מי?"
"יריב ארד, מי. יש תפקיד שהוא לא עושה הנבלה הזה? סתם, הוא חמוד, אני סתם עצבנית".
"יריב ביבי? איך יריב ביבי?"
"זה 2022 נינט, הם לא יכולים להגביל תפקיד של ביבי לשחקנים לבנים, אם לזה התכוונת, גיברת קרית גת מעוז האשכנזים".
"הנה, זה היה הכי שרה עכשיו, בטבעי. נראה לי את מקבלת את זה."
"שום סיכוי. מה איתך? מה עם זוהר?"
"ממשיך להיות מוזר."
"מה, דברי."
עד כאן. המשך מתישהו.